כולנו כבר שמענו על נפלאות ההדפסה בתלת מימד ועל היכולת ליצור אובייקטים יש מאין. אכן, מדפסת תלת מימד יכולה להדפיס פריטים מפלסטיק, ממתכת, מניילון ומעשרות חומרים נוספים. בשיטה זו אפשר להכין דגמים משעשעים כמו דמותו של “יודה” ממלחמת הכוכבים או אב טיפוס למכונה, מוצרים למשתמשי הקצה ואפילו איברים אנושיים, תוך שימוש בתאים שנלקחים מהאדם עצמו.

פנטסטי, אמתי וזמין

אנחנו עדים היום למה שרבים קוראים “המהפכה התעשייתית השלישית”. שיטות להדפסה בתלת מימד מקדמות אותנו מרחק רב מקו הייצור ההמוני ומביאות אותנו למציאות חדשה של ייצור מותאם אישית, חד פעמי.

צריכים להשיג חלק למכונת הכביסה שלכם? היום, הטכנאי יזמין את החלק המבוקש ממפיץ בסין שם חלקים אלה מיוצרים בייצור המוני בבת אחת, בתהליך המסורתי היקר. בעתיד, שמתחיל ממש בימים אלה, פשוט תדפיסו ב-D3 במדפסת הביתית, את החלק הנדרש באמצעות קובץ CAD שתורידו מהאינטרנט. ואם אין לכם בבית מדפסת, בטח תמצאו כזאת בעסק המקומי שנותן שירותי הדפסה.

כשהאופנה פוגשת את מדפסת ה-D3

זה לא סוד שתהליך העיצוב, מחיפוש הבד וגזירת המודל ועד לתפירה בפועל – הוא לא ממש מרתק. כל צעד הוא שלב נפרד בתהליך העיצוב הכולל. אבל עכשיו, עם מדפסות D3, אפשר לעשות הכול בו זמנית. מעצבים יכולים ליצור את הבדים שלהם בהתאם לדרישות העיצוב הנדרשות, מה שלא היה אפשרי קודם, פשוט בעזרת מדפסות ה-D3. ועדיין לא אמרנו דבר על ההוזלה המשמעותית בעלויות המשלוח והתעבורה.

אופנה היא טרנד שבה הסגנונות באים והולכים במהירות, והתוצאה היא כמויות עצומות של בגדים מבוזבזים. עם הדפסת D3, הבגדים מוכנים מיד ללבישה, אין צורך לגלגל את הבד, לחתוך או לתפור משהו.

למדפסות ה-D3 יש פוטנציאל גדול לחלחל אל ההמונים. כשזה יקרה, השינוי יהיה מהפכני ממש כמו המהפכה שעשתה מכונת התפירה הראשונה שיצאה לשוק.

זה אומר שתוכלי להדפיס לעצמך את השמלה במידות המדויקות שלך. אבל בינתיים, להדפיס בגדים אסתטיים ב-D3 זו לא משימה קלה. רוב בגדי ה-D3 ניחנים בתחושה ובמראה של פלסטיק.

איריס ואן הארפן (Iris Van Herpen) הייתה המעצבת הראשונה שהציגה בגדים מודפסים בתלת ממד על המסלול בשנת 2010, מה שאילץ את תעשיית האופנה לחשוב מחדש על תהליך העיצוב. מעצבת זו נמנית על קבוצה קטנה של מעצבים שהקולקציות שלהם מופקות במדפסת D3 ומושכות את הצרכנים.

על הקשר בין עיצוב אופנה לייצור חומרים

שיתוף הפעולה בין מעצבי אופנה לתעשיית החומרים ילך ויגבר עם השנים, טוען מארק מיודובניק (Mark Miodownik), פרופסור לחומרים וחברה ב-University College London. הוא מדגיש כי מעצבים יהפכו מומחים לחומרים, וההפך. אולי אף אחד עדיין לא חשב על זה יותר מדי לעומק אבל לדעתו זה חשוב.

ואן הארפן אומרת שזה לוקח זמן. אי אפשר לעצב חומרים חדשים עבור כל עונה, אבל אם המעצב יהיה מסוגל ליצור משהו חדש כל שנה או שנתיים, תהיה לו יותר שליטה על תהליך העיצוב, כי המעצב יהיה זה שייתן את הכיוון הרצוי לו לחומר שיופק.

לדוגמה, האוסף של ואן הארפן נוצר בשיתוף פעולה עם פרופסור נרי אוקסמן (Neri Oxman) מה-MIT, וכלל שכמייה שדומה לאשכולות של צדפים שהודפסו בטכנולוגיית הדפסה מולטי-חומרית. הבגד מורכב משני חומרים שונים לגמרי, האחד קשה והשני רך – והם הודפסו יחדיו כדי לספק מאפייני ביצועים שונים.

למרות שבגדי הוט קוטור מודפסים ב-D3 כבר מעטרים את מסלולי הדוגמנות, נראה כי פריצת הדרך האמתית בתחום זה תגיע מכיוונים יותר מעשיים וחתרניים.